איך שומרים על פנסיה שמספקת את הצרכים?

לא פעם אנו נתקלים בפורשים לפנסיה שניגשים לקרן הפנסיה, בודקים מה הפנסיה שתהיה להם, מושכים אותה וממשיכים בחייהם.

הבעיה העיקרית באופן פעולה שכזה שהם אינם מנסים להבין אם הפנסיה תספק את צרכיהם או שאולי עולה עליהם וכתוצאה מכך לחפש פתרונות.

על משמעות התכנון של החיים לאחר הפנסיה כבר כתבנו בפרק אחר, אולם גם המעטים שאכן תכננו את הסכומים הדרושים להם יכולים להיות בבעיה סמויה ובלתי נראית אך בהחלט קריטית של שמירה על קצבה שתאפשר רמת חיים נאותה עד יומם האחרון.

ישנם מספר היבטים לנושא זה.

הראשון – רמת חיים עולה; נסו לשער לעצמכם את הוצאותיכם לפני 30 שנה. של רובינו בוודאות שהן היו נמוכות יותר, ומדוע?

בעקבות שינויים טכנולוגיים ועליה ברמת החיים הכללית סכום שנראה לנו היום סביר יהיה בתוך תקופת זמן ארוכה נמוך משמעותית ולכן, במידה ונישאר עם פנסיה שנראית לנו כיום מספקת (גם אם היא תהיה צמודה למדד במלואה), בעוד 30 שנה היא תהיה נמוכה ביותר.

לפני 30 שנה לא השתמשנו בטלפונים סלולריים, במכשירים ממוחשבים שונים, לא היינו מחוברים לכבלים ורמת הצריכה הכללית שלנו לא היתה כפי שהיא היום. כך גם בעוד 30 שנה, עלות המחיה תהיה כפי הנראה גבוהה הרבה יותר.

גם אם ניקח עלייה נמוכה יחסית ברמת החיים בגובה של אחוז אחד בודד (ריאלית) לשנה, בעוד 20 שנה המשמעות תהיה שהפנסיה שלנו תהיה נמוכה במונחים עדכניים בכ-22% ובעוד 30 שנה בכ-35%! המשמעות המעשית – מי שקצבתו נכון להיום הינה 10,000 ש"ח לחודש, בעוד 20 שנה השווי "האמיתי" שלה יהיה 8,200 ש"ח בלבד ובעוד 30 שנה 7,400 ש"ח.

השאלה הנשאלת היא מה עושים כדי להתגבר על בעיה זו?

אם נחזור לתחילת המאמר ניתן לראות שהמלצנו מאוד על תכנון. תכנון תוספת של אחוז אחד (או יותר) מראש יפתור את הבעיה. השאלה הבאה שתישאל היא מהיכן המשאבים לספק את הגידול הזה? בחלק גדול מהמקרים המשאבים קיימים, רק צריך להבין את הבעיה, ואז לטפל בה. לדוגמא, כספים שקיימים בקופות גמל, בקרנות השתלמות וכספים פרטיים אחרים. במידה ולא נהיה מודעים לבעיה, חלק מהפורשים יחשבו שמדובר בכספים עודפים שיש נטיה להעביר אותם לדורות הבאים או להשתמש בהם לצרכים אחרים.

בעיה נוספת שמפריעה לנו לשמור על פנסיה קבועה ומספקת היא תיק ההשקעות שתומך בקבלת הפנסיה. הסבר קצר ופשטני למדי – גובה הקצבה נקבע על ידי מספר פרמטרים כמו גיל, מין ועוד, אך גם על פי טבלאות של תוחלת חיים והחשוב ביותר לדיון זה היא התשואה הצפויה על תיק ההשקעות. במידה והריבית תהיה נמוכה מהצפוי, הפנסיה תקטן ובמידה והיא תהיה גבוהה מהצפוי, הפנסיה תעלה. לדוגמא – כיום בחלק ניכר מביטוחי המנהלים שאינם מבטיחי תשואה, התשואה הצפויה המחושבת היא 3.5% מעל המדד. שלא כמו בקרנות הפנסיה הותיקות או בפנסיה תקציבית, אין הבטחה של שמירה על פנסיה צמודה למדד לדוגמא (שאינה פותרת את הבעיה שהוזכרה בחלק הראשון של המאמר), ההשקעות שעליהן מושתתת הפנסיה בקופות הגמל, ביטוחי המנהלים מאז תחילת שנות ה 90 וקרנות הפנסיה החדשות (מעבר לאג"ח המיועדות) הן השקעות שברובן מבוססות על השוק החופשי, קרי, מניות, נדל"ן מניב, אגרות חוב ועוד מגוון גדול מאוד של השקעות.

כאן קיימת בעיה כפולה, תיק "סולידי" מדי, נניח כדוגמא שמבוסס רק על אגרות חוב ממשלתיות שאנו מניחים שאין בהן סיכון, יביא למצב שבו הפנסיה תקטן באופן דרמטי עקב התקופה הארוכה של הפנסיה והתשואה הנמוכה מהצפוי ואילו תיק שמושתת על השקעות "מסוכנות" יותר יכול לגרום למצב שבו בשנים שבהן שוק ההון יורד הפנסיה יכולה לרדת יחד איתו לעיתים אף בשיעורים גבוהים של עשרות אחוזים. ברור שהציפיה היא לקבל תשואה גבוהה יותר בשנים שבהן שוק ההון עולה שתפצה על השנים הרעות.

תוכלו לקרוא מאמר מורחב בנושא בשם "איך לנהל השקעות בתקופת הפרישה"

כיון שאין פתרון קסם לבעיה הסבוכה שניסינו להסביר כאן, צריכים, ראשית, להיות מודעים אליה, ובעקבות כך לפעול כל אחד על פי העדפותיו ומצבו הכלכלי. לדוגמא, אדם שמרגיש שהוא יכול לעמוד בירידות בשוק ההון ומצבו הכלכלי איתן, יכול לבחור במסלול מסוכן יותר יחסית לאדם שמרגיש שאינו יכול לעמוד בהפסדים משמעותיים ומצבו הכלכלי אינו איתן מספיק.

אנו מקוים שהמידע שהובא לפניכם יעזור להאיר את הבעיה ואולי גם לטפל בה…