בעת הפרישה מצטברים בידינו כספים לא מעטים, כנראה שבעת הזו יש בידינו את הסכומים הגדולים ביותר שהיו לנו אי פעם בחיינו.
מדובר הן בכספים שמוגדרים כפנסיוניים כמו – קופות גמל, קרנות השתלמות, תכניות ביטוח וקרנות פנסיה והן בכספים אחרים שיכולים להיות בתיקי השקעות, תכניות בנקאיות שונות ועוד.
במאמר זה לא נתייחס לנכסים שאינם כספיים כמו – נדל"ן, עסקים ועוד.
רוב המומחים חושבים שמגיל הפרישה ואילך כדאי לצמצם את הסיכון בתיק ההשקעות שלנו וזאת בכדי להבטיח שבמידה ויהיו ירידות חדות בשוק ההון הנכסים הכספיים שלנו לא יקטנו. הסיבה לכך היא שהזמן להחזר הפסדים אלה נמוך יחסית לאדם צעיר שחווה ירידה אך יש לו זמן להמתין עד שהשוק יעלה שוב, מה עוד שכפי שכתבנו, לאדם בגיל הפרישה צבירות כספיות גבוהות הרבה יותר מלאדם צעיר ולכן הירידות יגרמו לאובדן כספי גבוה יותר.
המחשבה הזו מתבססת על הנחת היסוד הבאה:
לטווחי זמן ארוכים הנכסים המסוכנים יותר כמו מניות לדוגמא ישיאו את התשואה הגבוהה ביותר.
אם נבחן היסטורית הנחה זו לטווחי זמן של עשרות שנים בעיקר בבורסות בחו"ל (שכן בארץ שוק ההון צעיר יחסית) היא לרוב נכונה.
אם כך, היכן הבעיה?
חלק ניכר מהפורשים שמודעים לנושא נוקטים במדיניות השקעה סולידית מאוד, יתכן שאף סולידית מדי.
התשואה בתיקי ההשקעות ובמיוחד בתיק הפנסיוני משמעותית ביותר לקיומה של פנסיה הוגנת בכלל.
לשם הדוגמא ניקח גבר שיצא לפנסיה בגיל 67 לו קופת גמל שבה מיליון ש"ח. על פי תחזית התשואה המקובלת כיום – 3% ריאלי (לצורך הדוגמא נתעלם מהמדד ונניח שהוא 0) יצברו בקופתו לאחר 22 שנים (זו תוחלת החיים הצפויה שלו) 1,916,103 ש"ח.
אדם כזה שיבחר בקופת גמל במסלות סולידי "מדי" שלצורך הדוגמא ישיא תשואה של 1% ריאלי יצבור סכום של 1,244,716 ש"ח.
הבדל משמעותי ביותר – מדוע?
התשואה, כפי שנכתב, משמעותית מאוד ובעיקר לטווחים ארוכים. תוחלת החיים כיום היא ארוכה ונחשבת כטווח זמן ארוך גם להשקעות.
נקודה נוספת שניתן להעלות היא מה הוא טווח השקעה ארוך?
רוב מנהלי ההשקעות מסתכלים על טווחי זמן של 10 שנים לערך כטווח זמן ארוך כיוון שרוב ההשקעות שלהם (כמו מניות, אג"ח, נדל"ן מניב וכו') הן לזמן קצר יותר.
אם כן מה עושים?
ראשית מבינים את הבעיה. כשמבינים, סביר להניח שנחליט שלא כדאי להיות "בקצוות" קרי בתיק מסוכן מדי אך גם לא בתיק סולידי מדי. הכל כפוף כמובן למקורות שעומדים לרשותכם ולצורך בהם בתקופות מסויימות. לדוגמא – אם הפנסיה מספיקה לכם אזי טווחי ההשקעה של כספים אחרים הינם לתקופות ארוכות ולכן רצוי לשקול הגדלת הסיכון. אם הפנסיה איננה מספיקה ובכוונתכם להשתמש בכספים אחרים לצורך השלמת הצרכים, אזי רצוי לנקוט בהקטנת הסיכון. תמיד ניתן לחלק את התיק למנות קטנות בהתאם לצורך – את החלק שבכוונתכם להשתמש בטווח הקצר להשקיע בסיכון נמוך ואת החלק המיועד לשימוש בטווח הארוך יותר, להשקיע ברמת סיכון גבוהה יותר. ולכן, את ההגדרה מה מתאים לכם בין הטווחים האלה כל אחד צריך להגדיר בעצמו כיוון שמעבר לנושא הכלכלי יש גם את ההיבט הפסיכולוגי. לדוגמא – הערכת יכולת הספיגה בעת ירידות.
בהצלחה!